גולדברג, יוסף

בן מכל ושרגא-פייבל, נולד ביום י"ט בטבת תרפ"ז (24.12.1926) בעיירה קורשאני, ליד שאוולי, ליטא, במשפחה ציונית פעילה. יוסף נתחנך בבית אבי-אמו, יצחק-משה פרקין ולמד בגימנסיה העברית בשאוולי, עד שהסבא חיסל בשנת 1938 את עסקיו כדי לעלות ארצה (אך מת בדרך, בשוויץ). יוסף חזר לבית הוריו והמשיך את לימודיו בגימנסיה בשאוולי. בראשית הכיבוש הנאצי נלקחה המשפחה עם כל היהודים לגיטו ואביו הוצא להורג. הנער השתדל לעבוד במקום שאר בני המשפחה כדי להקל עליהם את עול הפרנסה. הצטיין בעבודה וזכה ביתרונות (אפשרות לצאת מהגיטו ולהביא בסתר מצרכי מזון). כשהחלו הנאצים להשמיד את "האוכלים ואינם עושים" הצליח להבריח בלילה את אחותו הקטנה ולהוציאה לבית נוצרי, ואחר-כך הועבר, לבקשתו, לעבודה בבית-חרושת לסוכר והיה בקרבת אחותו. עם התקרבות הצבא האדום, כשאדמת ליטא החלה בוערת תחת רגלי הנאצים, לקחו בנסיגתם אותו ואת שארית משפחתו למחנה דאכאו ושם המשיך לעבוד עד ששוחררו על-ידי הצבא האמריקני. בעזרת אנשי הבריגדה היהודית עבר לסביבת בארי שבאיטליה. הוא התקשר עם דודו שבתל-אביב וזה אימץ אותו רשמית לבן ובהשתדלותו נתקבל יוסף כחייל-מתנדב לבריגדה, והתאמן כארבעה חודשים. כשיצאה חבורת חיילים יהודים לחופשה בשנת 1946 באונייה צבאית בריטית עד פורט-סעיד ומשם ברכבת – ניתנו לו תעודות של חייל בן הארץ וצורף לחבורה, וכך הגיע ארצה. בארץ למד בבית-הספר המקצועי "מונטיפיורי" אוטו-מיכניקה והנדסה חשמלית ויצא לעבוד במוסך. כשהחלה מלחמת-העצמאות עבד במפעל חיוני, אך ויתר על זכות השחרור והתייצב לשירות פעיל בחטיבת "גבעתי" בהגנה על גבולות תל-אביב. אחר-כך ירד עם גדודו לדרום והשתתף ב-35 פעולות. בליל 2-3 ביוני 1948, במסגרת מבצע "פלשת", תקפו כוחות "גבעתי" את המערך המצרי ליד גשר אשדוד (גשר "עד הלום" כיום). ההסתערות נבלמה באש כבדה של האויב והכוחות נאלצו לסגת. ההתקפה נכשלה אמנם, אך אילצה את המצרים להיערך במקום ובלמה את התקדמותם צפונה. בקרב זה נפל, ביום ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948). אחרי כחמישה חודשים הועבר למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג