גדיש, ישראל (“ישרוליק”)

בן שלום והדסה. נולד ביום כ"א בניסן תרצ"ג (17.4.1933) בעיר סוסנוביץ בפולניה וכשהיה כבן שנה עברה משפחתו לבלגיה, שם למד שנה אחת בבית-הספר "יסודי התורה" באנטוורפן. כאשר פלשו צבאות גרמניה לבלגיה החל במסע נדודים ותלאות במוסדות נוער שונים ובקרב משפחות מאמצות בליאון ובפריז. לבסוף הובילה אותו דרכו לשוויצריה, ממנה עלה ארצה ערב ראש השנה תש"ה, במסגרת "עליית הנוער". ישראל למד במוסד "חורב" בירושלים עד שנתו השש-עשרה ומשם עבר לנתניה וסיים לימודיו בבית ספר תיכון אקסטרני. הוא היה חבר בתנועת הנוער הדתית "בני עקיבא" וחבר גרעין נח"ל ט' של תנועה זו. ישראל התגייס לצה"ל במחצית אוגוסט 1950 והצטרף עם גרעינו לנח"ל. הוא שירת בקיבוץ סעד ועבר השתלמויות וקורסים שונים, לרבות קורס קצינים. בדרגת סגן השתחרר ופנה לחיים אזרחיים. הוא נשא אישה והקים משק חקלאי משגשג במושב היוגב. בשנת 1961 עבר עם משפחתו לחיפה והועסק כרכז קניות במפעל סולת"ם. את השנים 1962-1964 עשה בשליחות המחלקה לשיתוף בין-לאומי, במדינת טוגו שבמערב אפריקה, כחבר משלחת גדנ"ע-נח"ל. לאחר שובו הצטרף לצבא הקבע, המשיך בלימודיו מטעם הצבא וסיים קורס מנהל באוניברסיטת חיפה וקורס פו"מ בבית הספר לפיקוד ומטה. הוא מילא בהצלחה מרובה שורה של תפקידי פיקוד ביחידות שונות ולבסוף הועבר למפקדת פיקוד הצפון. ביום ט' באייר תשל"ג (10.5.1973) נפל סא"ל ישראל בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. הניח אישה וארבעה ילדים