גאלאל, דוד

בן זהבה ואברהם. נולד ביום כ"ד בכסלו תשכ"ד (10.12.1963) ברמת-גן. כבן למשפחה דתית החל דוד ללמוד בבית-הספר הממלכתי-דתי 'עציון' ביד אליהו, המשיך ולמד במכינה הישיבתית של 'בני עקיבא' בגבעת שמואל וסיים את חוק לימודיו בישיבה העירונית בתל אביב. בתקופת לימודיו היה חניך תנועת הנוער הדתית 'בני עקיבא'. כיוון שהיה נער מחונן וברוך כשרונות צורף לחוגים של 'נוער שוחר מדע' שליד אוניברסיטת בר אילן. דוד היה איש ספר מגיל צעיר וקרא ספרים יותר משיכלה הספרייה להציע לו. דוד גויס לצה"ל ביום 1.2.1982 והתנדב לחיל השריון. לאחר ההתמחות המקצועית היה לטען-קשר. מאוחר יותר עבר קורס מט"קים והיה למפקד טנק. במלחמת של"ג שירת דוד חודשים רבים בלבנון, רוב הזמן באזור ביירות. לקראת סיום שירותו הסדיר הועלה לדרגת סמ"ר. דוד היה בעל כושר פיקוד מעולה ושימש דוגמה לכל חיילי הפלוגה. בתעודת השחרור צוינה התנהגותו כטובה מאוד וההערכה שנרשמה בתעודה לא חסכה בשבחים: "ממושמע, יסודי, דייקן, יוזם, חרוץ, מסור, אחראי, בעל כושר מנהיגות, ארגון וניהול ובעל יכולת לעבוד עם קהל". לאחר השחרור מהשירות הסדיר החל ללמוד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן ובמקביל עבד בתחום הפרסום והשיווק. דוד שפע רעיונות ויצר פרסומות מקוריות שרב בהן הנסתר על הגלוי. בעבודתו השקיע הרבה מחשבה ומעוף. בהתלהבות היה מכין תכניות, שתיאר בהן איך הדברים עשויים להתפתח, או איך רצוי שיתפתחו בעתיד. היה קל להיסחף איתו בדמיון ולראות איך בקרוב, מחר, הכל מתגשם ומצליח. גם את שירות המילואים שלו עשה ביחידת שריון. דוד אהב את השירות במילואים. בשעת מבחן, כשהוטל על יחידתו לבצע משימה, היה מתנדב כשחיוך על פניו, אך נחוש בדעתו להיות הראשון לביצוע. ללא מלים, רק על-ידי קשר עין עם המג"ד, הושגה תמיד ההסכמה: דוד בין הפורצים. דוד ידע לאהוב את האנשים הסובבים אותו: המשפחה, החברים, אנשי המילואים, הוא התעניין בכולם. רגישותו איפשרה לו לחשוף במבט אחד מסתרי לב, וכך להיות תמיד הראשון שמושיט יד לכל נזקק. הוא ידע איך להגיע לאנשים, לתחושותיהם, מבלי להרגיז ולהציק. הוא רכש אמון, ידע לשמור סוד, ואנשים נפתחו בפניו. ביום ט"ו בתמוז תשנ"א (27.6.1991), נפל רב-סמל דוד גאלאל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר הורים, אח ואחות – זאב ומרים.