בר-עם (טרטקובסקי), ישעיהו (“שייקה”)

בן מאיר ורעיה. נולד ביום כ"ז בניסן תרצ"ו (19.4.1936) בתל אביב ולמד בבתי הספר היסודיים "יבנה" ו"בן יהודה" ובבית הספר התיכון "מונטיפיורי" בתל אביב. אהב היסטוריה ומדע וקרא הרבה ספרים בנושאים אלה. כשהיה בגדנ"ע התעניין בספורט הדאיה והרבה לדאות בכל הזדמנות שנקרתה לו. הוא היה גם שחיין מעולה ובחודשי הקיץ הקדיש לשחייה הרבה זמן ומרץ, כן ניחן בשמיעה אבסולוטית וכבר כשהיה בן ארבע החל לפרוט על פסנתר. בזכות כשרונו הרב הופיע בקונצרט פומבי בהיותו בן חמש! כשהתבגר, גילה את הקסם הגלום במוסיקת הג'ז וניגן נעימות ג'ז בכישרון ובלהיטות רבה. לבו שפע אהבה לכל יצור בעולם ובעיקר לאדם. יותר מכל היה קשור למשפחתו: להוריו, לאחיו ולמשפחת אחיו. לאחר מכן, כשהקים לו משפחה, היה הוא לסמל הבעל והאב האוהב והדואג לאשתו ולילדיו. שייקה גויס לצה"ל באוגוסט 1954 ובשירותו מילא כל תפקיד שהוטל עליו ביסודיות וחריצות. בזכות זאת הועלה לדרגת סמל. לאחר שחרורו מהשירות הסדיר נתקבל לעבודה בבנק לאומי, אף על פי שלא ידע לפני כן דבר בענייני בנקאות. רצונו העז להצליח, הגיונו השקול ומוחו המבריק סייעו לו ובמרוצת 13 השנים שעבד בבנק התקדם מעלה מעלה. שייקה הסתגל לחבר העובדים והם הסתגלו אליו וזכה לאהדתם והערצתם. חיוכו הטוב והמרגיע ותשומת הלב הרבה שהיה מקדיש לכל לקוח – הקנו לו שם של יועץ טוב ורבים נתנו בו את אמונם. בהיר מחשבה היה ומלא הבנה, וכך ידע להביע דעה שקולה, פסקנית ומשכנעת. במחצית 1969 קיבל זכות חתימה בבנק וניהל מחלקה לניירות ערך. בכל לבו התמסר לפיתוח המחלקה ולטיפוחה – והצליח. כל מעשיו היו שקולים ונבונים וכולו שפע אופטימיות, מרץ ובטחון. כך התווה את דרכו לעתיד – גם במסגרת חייו הפרטיים בחוג משפחתו וגם במסגרת עיסוקיו בבנק. שייקה לא נרתע מפני כל קושי – אמיתי או מדומה – ולא פחד מעמיסת עול על כתפיו. בראשית נובמבר 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל וביום ב' בכסלו תש"ל (30.11.1969), נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. הניח אישה ושלושה ילדים. מפקדו, גדעון צימבל ז"ל, שנפל במלחמת יום הכיפורים, כתב במכתב תנחומים למשפחה: "ישעיהו בר-עם ז"ל בא לגדוד לפני כ12- שנה, במשך כל השנים הללו היה מבצע את עבודתו למופת ושימש תמיד דוגמא לאחרים. בוויכוחים בין חיילים תמיד היה מתווך ומפשר וכן דואג לרכך עמדות קיצוניות של מפקדים כלפי חיילים. במותו חסר לנו חבר ורע וחייל מסור שידע את אשר לפניו". ב"אופק", עתון עובדי בנק לאומי לישראל, ובחוברת "אגרת" של ארגון המנהלים ומורשי חתימה של בנק לאומי לישראל ושל הבנק האפותיקאי הכללי (חודש טבת תש"ל), נכתבו לזכרו כתבות מיוחדות ובהן הועלו על נס תכונותיו המיוחדות; עץ על שמו ולזכרו ניטע ביער קנדי ליד ירושלים, על ידי קרובי משפחה מארה"ב.