בן ארנה ופיליפ, נולד ביום ט"ז בניסן תרפ"ז (18.4.1927) בשם וולפגנג לווינסקי, בברלין שבגרמניה. שנות ילדותו בברלין עברו על זאב באושר. כבר בכיתה א' תיאר אותו המורה כ"תלמיד צייתן וחרוץ, בעל ידע טוב בעל המקצועות, שקריאתו שוטפת, כתיבתו נקייה ומדוקדקת, זיכרונו אמין ויכולת ביטויו משביעה רצון". תכונות אלו, תכונות של קצין מחקר, היו לו לימים כלי עזר חשובים ביותר בעבודתו. בשנת 1934, עקב עליית הנאצים לשלטון, עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בקריית ביאליק שליד חיפה. אביו, מהנדס מדופלם ושותף במכבסה גדולה בברלין, שהייתה שייכת למשפחת ביבר, איבד את כל הונו בארץ והיה בדרך כלל מחוסר עבודה. קשיי ההסתגלות גרמו לגירושין בין ההורים, ו"ביבר" (זה הכינוי של זאב, וכך הכירוהו הכול) ואחותו גדלו עם אמם ארנה. האם התפרנסה מחנות צילום שניהלה. ביבר למד אז בבית-ספר יסודי בקריית מוצקין, בשלוחה של בית-הספר "הריאלי". כשסיים את בית-הספר היסודי, לא היה בהישג ידה של אמו לשלחו לבית-ספר תיכון, לפיכך החל ביבר לעסוק במלאכות שונות. הוא שימש כשוליית טבחים במלונות בחיפה, היה עוזר-מכשירן בבתי הזיקוק בחיפה, שימש כעוזר טכנאי מעבדה, ואף עבד כעוזר-מדריך במכון לחקר כלבים ולאילופם בקריית מוצקין. את מלאכת הצילום למד מאמו, וזו הפכה לתחביבו העיקרי. בד בבד עם עיסוקים אלה, הוא היה פעיל בתנועת "המחנות העולים" בקריות. ב-1943 הוא הצטרף להכשרה של התנועה במעוז חיים, ואחר-כך התגייס עמה לפלמ"ח ושהה בבית הערבה ובחפצי בה. ביבר המשיך לשרת בפלמ"ח, השתתף בקורס מ"כים ובקורס סיירים, ושירת במחלקות של פלוגה ז' בעין השופט ובמשמרות. במלחמת השחרור הוא שירת כמ"כ קרבי, וכסמל מודיעין – במרחב ירושלים ובמבצע חורב בסיני. כמו כן, הוא השתתף בקרבות הגדוד כמפקד כיתה, וסייע בהכנת תיקי המודיעין. כמי שמוצאו מבית "יקי" טיפוסי, לא היה ביבר כאחד הפלמ"חניקים הארץ-ישראליים. לעיתים הוא ניסה להתאים את עצמו לחבריו, אך בלא הצלחה מרובה. לפעמים, ליד המדורה, היה ביבר פותח בשירת אריות בקול טנור לצהלת חבריו, ויש שהיה מתגנב בהיחבא לחדר התרבות של המשק ומנגן בפסתנר יצירות של מלחינים ידועים. באוקטובר 1949, הוא התחייב לשרת שירות קבע של שנתיים, ויצא לקורס קציני מודיעין. בקיאותו בחומר הייתה מעולה. רמת ידיעות דומה הוא השיג בקורס קציני שלישות ובקורס קמ"נים מתקדם. ביבר התמנה למ"מ ראש מדור ירדן בחיל-המודיעין. באפריל 1955 נשא ביבר לאשה את אינגה גרינוולד. בנו היחיד נולד ב-1958. בתקופה זו החל ביבר את הפרק החשוב ביותר בחייו במודיעין – הוא מונה על המחקר בנושא הירדני, וחתם על שירות קבע לזמן בלתי מוגבל, כמו כדי להבהיר את טיב הקשר שלו עם עבודתו. שירותו היה מצוין לכל הדעות. הוא נחשב למומחה בנושא ירדן, ומכל רחבי העולם באו להסתייע בהערכותיו. לדעת הממונים עליו: "הוא בקי בכל הפרטים בתחום עבודתו, ומסור לה למופת". לפי הערכתו של יהושפט הרכבי, ראש אמ"ן דאז, ביבר הוא "אנציקלופדיה נעה בעניין ירדן". הוא עשה את עבודתו בקפדנות: חברו בו יחדיו אינטואיציה, אהבת הנושא וידע עצום, שעשוהו חוקר מעולה במודיעין. הוא השתלם בקורסים שונים: קורס כלל-חיילי מתקדם, בית-ספר לפיקוד ומטה, קורס מנהל במכון לפריון העבודה והייצור, וסיים בהצטיינות את בית-הספר למדעי המדינה, שליד משרד ראש הממשלה. למרות טרדות היום יום, שררה במחלקת המחקר אווירה של עבודה ושל גיבוש ושיתוף פעולה. ב-1964 התרחבה המחלקה והוחלט להקים בה ענף מחקר נוסף, שיכלול את ירדן, סעודיה, דרום חצי-האי ערב ועוד. ביבר מונה לראש הענף והוענקה לו דרגת סא"ל. במלחמת ששת הימים תרמה מחלקתו תרומה של ממש להצלחה בגיזרה הירדנית. על ניתוח הקרבות והסקת הלקחים מן הקרבות במלחמה זו, זכה ביבר ממפקדיו לתודה ולהערכה עמוקה. ב-1971 השלים המלך חוסיין את חיסול הכוח הפלשתיני, וביבר סיים את החלק המרתק הזה של חייו. ראש אמ"ן, אהרן יריב, כתב לו: "מסירותך לתפקיד והתעניינותך בנושא עבודתך לא פחתו כלל עם הזמן, והיית נמנה עם אותם אנשי מחקר המסורים לתפקידם בלב ובנפש ומעוניינים תמיד בקידום העניינים ואינם דורכים במקום". אחרי 23 שנות שירות בחיל המודיעין, התמסר ביבר לאתגר חדש – קורס לניתוח מערכות בממר"ם. הוא התחיל בפרק חדש בחייו, וגם בו תרם רבות לקידום המודיעין. במלחמת יום-הכיפורים הוא עוד סייע בפעילות הענף, ובזכות תגובתו המהירה הצליח להציל את המלך חוסיין מפגיעה בטעות של הישראלים. ביבר היה חלוץ בשדה המיכון, וביצע את מיחשוב מחלקת המחקר. הוא טיפל בכל פרט בהפקת המוצרים הממוחשבים של המחלקה, ושקד על השגת המוצר המושלם. ביבר זכה להערכת מפקדיו, וב-1980 הוענק לו ציון לשבח על פועלו בחיל בכלל ועל העשור שהקדיש למיכון המודיעין בפרט. בחוות דעת כתבו עליו מפקדיו: "אישיות מיוחדת במינה, בעל מקצוע חריף ובקי, מחנך דור בנושא המחקר… שייך לגזע נדיר של אנשי עמל קפדניים ויסודיים, צמאי דעת ובעלי יכולת למידה והתחדשות". ב-1981 הוענקה לביבר דרגת אלוף-משנה. הוא המשיך בעבודתו והפיק עשרות מוצרים – וניסה לשכנע צעירים לעבוד על-פי הנורמות שלו, באותו מרץ ובאותה מסירות שהיו אופייניים לו מאז. ביבר עבד עד יומו האחרון, ונפטר באופן פתאומי מהתקף לב בשבת, ט' בניסן תשמ"ה (30.3.1985). הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. הניח אחריו אשה ובן
