fbpx
ברש, יוסף (יושקה)

ברש, יוסף (יושקה)


בן ברוריה ושלום, נולד ביום ח' באייר תרפ"ג (24.4.1923) ביסוד המעלה. מצד האם – נין לר' פישל סלומון, מייסד המושבה ומצד האב – נכד לחיים בלזיר בן צפת, הלוחם הקנאי נגד המיסיון. עוד בילדותו ניכרו בו סימני כשרון ספרותי. הוא קנה לעצמו ידיעה מעמיקה בתנ"ך ובספרות ישראל וגם בחוכמת הלשון. כשגדל יעצו לו לעבור להוראה, אלא שיוסף דבק באדמת הגליל ובמלוא הכרתו רצה להישאר שם כעובד אדמה. כאשר התבגר נשלח לעבוד בבית- הספר המחוזי בגבעת השלושה, כדי להיות קרוב לחוגי הספרות בעיר ועם זה לא להינתק מהחקלאות. אבל ביודעו כי משק ההורים זקוק לעזרתו, מיהר לחזור הביתה. עם שובו ליסוד המעלה טיפל גם בנשק-המגן הבלתי-חוקי, ובנושאו חבית גדולה עם נשק נפגע בגבו ונאלץ לצאת לטבריה לריפוי. בימי החיפושים בכפר גלעדי השתתף עם חברי הקיבוץ בהתנגדות לחיילים הבריטיים ונפצע שם. כשפרצה מלחמת-העצמאות השתתף בהגנת נאות מרדכי, בהעברת התינוקות מרמות נפתלי ובהוצאת פצועים ממלכיה דרך ההרים, מהלך שמונה ק"מ. עשרה לילות פעל בבונקר ברמות נפתלי תחת אש בלתי-פוסקת ואחרי-כן יצא לאבטחת הדרך לצפת. ביום 29.5.1948, כשהסורים עברו את הירדן, לחם ליד מנסורה כרגם מומחה ותחת מטר כדורים רץ להביא מכונת-ירייה. לאחר שהאויב נהדף, עבר לעזרת סג'רה ולוביה ומשם למשמר הירדן. באחד המשלטים השתתף בקרב עז, נשא על גבו פצוע והצילו ממוות. בימי ההפוגה פעל במשלט ירדה וב-9.7.1948, כשהסורים התקיפו את המקום, השתתף בהדיפתם. ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) לחם שוב במשלט הראשון שהותקף על-ידי כוח משוריין של האויב. כשכוח השריון התקרב למשלט הוצע לאנשים לעזוב את המקום, אך יוסף עמד בתוקף על דעתו, שיש להילחם עד הסוף. יוסף וחייליו נפלו במערכה אך הסורים, שנגרמו להם אבידות כבדות, לא הוסיפו עוד להתקדם. ביום י"א בתמוז תש"י (26.6.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.  

דילוג לתוכן