אחירם (רמי), בן חנה ויצחק, נולד ביום כ"ח בשבט תש"ח (7.2.1948) בירושלים. לאחר שעבר בחינות פסיכוטכניות, שלפיהן נקבע כי הוא ילד מפותח ומסוגל ללימודים, התקבל רמי לבית-הספר היסודי והוא אז בן חמש שנים בלבד. את חוק לימודיו התיכוניים השלים רמי בבית-הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים, וכשהיה בן 17 כבר היו בחינות הבגרות מאחוריו. "החייכן", כינו אותו חבריו. ואכן היה רמי נער עליז, טוב-לב, פעיל תמיד, גם במסגרת הלימודים וגם בחברת התלמידים, בגדנ"ע ובתנועת הצופים. אחירם גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1965 והתנדב לצנחנים. לאחר שסיים קורס מ"כים ביחידתו ולאחר תקופת פיקוד קצרה, נשלח רמי לקורס קציני חי"ר וסיים אותו בציונים גבוהים. כשנגמר הקורס הוצב בבית-הספר לקצינים כמדריך, למרות שביקש לחזור ליחידת הצנחנים שלו. במלחמת ששת הימים אכן חזר רמי ליחידתו ועמה לחם בגזרת רצועת עזה וברמת הגולן. משסיים את שירותו הסדיר יצא רמי לטיול בן ארבעה חודשים באירופה, עבר את היבשת לאורכה ולרחבה וכדי לממן את הוצאות נסיעתו, עבד ביריד ישראלי שנערך אז בלונדון. ארבעה חודשים אלה היו בשביל רמי "פסק-זמן" מרגיע, בין יציאה ממסגרת וכניסה לעולה של מסגרת חדשה. מיד כששב מטיולו החל רמי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה למדעי החברה וסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון בכלכלה. בד-בבד עם לימודיו עסק רמי בעבודות שונות כדי לממן את לימודיו. במשך שנתיים עבד כמפעיל המחשב של האוניברסיטה, ואחרי כן נתקבל לעבודה במשרד המסחר-והתעשייה שם עלה במהירות בסולם התפקידים, עד שזכה למשרת כלכלן בכיר במשרד. מלבד פתיחות ושכל-חריף נתברך רמי בכישרון-טכני טבעי. את דירתו בירושלים שיפץ בעצמו, ריצף, טייח, בנה קירות, תיקן אינסטלציה והפך את ביתו הקטן לדירה מפוארת. גם את המערכת הסטריאופונית הרכיב בעצמו, ועשה כל זאת אף שהיה עסוק כל-כך בלימודים ובעבודה. רמי היה איש משפחה נאמן, ועל כך יעידו יחסיו הנפלאים עם הוריו ומעל לכל – בהיותו הצעיר בין שלושת בני המשפחה – קשרי החברות האמיצים עם שני אחיו הבוגרים, קשרים שהיו הרבה יותר מקרבת-משפחה גרידא. גם כמפקד בצבא בנה מערכת-יחסים יפה עם פקודיו, יחסים של חברות שהיה בהם גם שמץ של אבהות, או נכון יותר לומר – סמכות שנטלה על כתפיה את כל מעמסת האחריות. ארבעה ימים לפני ראש השנה תשל"ד יצא רמי לשירות מילואים רגיל בגזרת תעלת סואץ, לתקופה של 32 יום. הוא היה מפקד מתחם "חיזיון", מול גשר פירדאן בגזרה המרכזית בסיני. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים ישבה היחידה הירושלמית במוצבי הגזרה, במצב של כוננות, כי כבר היה ידוע על ריכוזי האויב, אך בניחותא וללא בהלה. בשעה 1.30 בצהרים נכנסה המכונית האחרונה למעוז ויצאה ממנו. היא הביאה אתה את הדוקטור אבי. עד אותה שעה לא היה רופא במעוז. דוקטור אבי הספיק לסייר במעוז ולחלק הוראות לשעת חירום, ולא עברו חמש דקות והפגזים הראשונים החלו לנחות על המעוז. המלחמה נפתחה. בשעה שהחיילים מיהרו לחבוש קובעי פלדה וללבוש אפודות-מגן, עמד רמי בעמדת התצפית. ההפגזה הייתה קשה וחלק מאנשי המעוז כבר היו הרוגים כשרמי הודיע בטלפון-השדה שהמצרים חוצים את התעלה בדוברות. הוא הודיע שבצרורות מקלע הטביע ארבע דוברות ופגע באחרות שהיו בתהליך חציית התעלה. מספר יהודה רביב, חברו לקרב: "לאחר דקות ספורות נשמעה הקריאה: "חובש, חובש!" רמי רץ אל הבונקר, כשזרועו חסרה לו – הופרדה מגופו סמוך לכתף. אבי ואני חבשנו את הפצע והזרקנו לרמי מורפיום להשקיט את כאביו. כשכוחו שב אליו החל רמי לדבר. הוא אמר: "יהודה, טלפן לאיציק (הקצין השני) והגש את השפופרת קרוב אל פי". כשאיציק ענה, אמר לו רמי: "איציק… זה רמי… קבל את הפיקוד לידיך… בהצלחה". למרות שידו הייתה קטועה וגם לאחר שאזלו התרופות לשיכוך הכאבים, המשיך רמי לפקד מתוך הבונקר. כשהגיעו המצרים ביקש רמי מהרופא שיהרוג אותו, כדי שצעקותיו לא תשמענה. הרופא סירב ורמי התעלה וכבש את כאביו בשתיקה. בעת כיבוש המעוז על-ידי המצרים, ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפל רמי. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. בעבור התנהגותו האמיצה בשעת הקרב הוענק לרמי עיטור המופת. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "רמי לחם בגבורה רבה. רמי היה אדם ולוחם למופת". אמר עליו יהודה רביב: "רמי היה מפקד מעולה ונפל כמו שאול המלך, בשעת הקרב הקודרת ביותר". וחבריו שהתאספו בבית הוריו, אמרו: "משונה הדבר; אנו שהיינו חבורה מלוכדת בעבר, כמעט שאיננו מתראים עוד. פתאום גילינו כי רמי היה זה שאיחד אותנו וסביבו התלכדנו. עם הסתלקותו – נתפרדה חבורתנו". בחוברת בשם "שנה בשנה", היוצאת לאור על-ידי היכל-שלמה, כלול סיפור הקרב שרמי השתתף בו; כן נכתבו עליו מאמרים בעיתונים "ג'רוסלם פוסט" ו"במחנה".
