ברנס, אליהו

בן מסעוד (אשר) ואיריס. בן בכור למשפחה ברוכת-ילדים. נולד ביום י"ב במר-חשון תשי"ח (6.10.1957) בחדרה. אביו עלה מארץ לוב וחי עם משפחתו בשיכון סלע שבנתניה. אליהו למד בבית- הספר 'יבנה' וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'בר-אילן' שבנתניה. היה ילד נבון ופיקח. כבר בגן-הילדים התבלט כילד פעיל. גם בבית-הספר היסודי בלט בתכונותיו הטובות, אהב לעזור לכולם, לאחיו הקטנים ממנו, להוריו ולילדים החלשים ממנו. אליהו היה ילד חברותי מאוד, תמיד מוקף חברה. היה פעיל בתנועת הנוער 'בני-עקיבא'. היה חבר בקבוצת כדורסל של 'אליצור' נתניה. לספורט התמסר במיוחד – הן כשחקן כדורסל והן כמאמן קבוצת הבנות של 'אליצור' נתניה, שלאחר מותו נקראה על שמו – 'אלי-אליצור'. פעל רבות במסגרת הגדנ"ע ואף נטל חלק בקורסים שונים בבסיס הגדנ"ע שבג'וערה. אליהו הכשיר את עצמו למקצוע הכימיה וגם עבד כלבורנט, במעבדה הכימית שבבית-ספרו 'בר-אילן', לפני גיוסו לצה"ל. עוד בזמן לימודיו שאף להתנדב לחיל-הצנחנים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, והוא עדיין תלמיד, התנדב לפעולות אזרחיות, אם ב'מגן-דוד אדום' ואם בדואר. בארבעה בפברואר 1976 גויס אליהו לשירות-חובה בצה"ל והתנדב לחיל-הצנחנים. ביוני 1976 סיים את שלבי הטירונות והיה לחייל מן השורה ביחידות-הצנחנים. על שירותו בחיל- הצנחנים סיפרו חבריו, שאלי אהב לעזור, היה מוכן תמיד ליעץ, לעודד את חבריו בשעת ייאוש, וכבחור דתי ניסה להחדיר לחבריו את מסורת היהדות, ואף ארגן ערבי-שבת בעת שהוא וחבריו נשארו בשבת במחנה או בשדה. היה מועמד לצאת, בתום תקופת האימונים, לקורס-מ"כים. בעת לימודיו ב'תיכון' הכיר את חברתו יהודית, וחברות זו נשארה לאורך- זמן, וכבר דובר על נישואין ביניהם עם תום שירותו הצבאי. ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל אליהו  בעת מילוי  תפקידו, והוא בן 20, בהתרסקות מסוק בבקעת הירדן. באסון זה נהרגו 54 חיילים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבנתניה. השאיר אחריו הורים, חמישה אחים ואחיות. במכתב-תנחומים להורים מציין מפקד-היחידה את הדוגמה והמופת של ההתנדבות, המאמץ וההקרבה שאפינו אל אליהו. הוריו תרמו ספר-תורה לבית-כנסת, להנצחת זכרו.