ברזני, זיוה
בת בכורה ויחידה להוריה הדייה ומשה (שאר הילדים – בנים). נולדה ביום י"ג באדר תרפ"ו (27.2.1926) בעיר מוסול, עיראק ועלתה לארץ עם משפחתה בשנת 1935. בירושלים למדה עד גיל 16 בבית-הספר על-שם רבקה סומך. זיוה נאלצה להפסיק את הלימודים ולעבוד כתופרת, כדי לפרנס את המשפחה הגדולה בת עשר הנפשות, אולם בערבים המשיכה בלימודים. מאחר שעבודת- התפירה לא היה בה כדי לכלכל את המשפחה הגדולה, עברה לעבוד במטבח של בית-החולים "הדסה" שעל הר-הצופים. הוריה, אשר סבלו רבות, רצו לחזור לעיראק בשנת 1944, אך בתם מנעה בעדם מעשות כן ובזכותה נשארו בירושלים. היא רצתה להצטרף ל"הגנה" עוד בימי המאבק, אלא שנעתרה לבקשת הוריה לא לעשות כן, כיוון שהיא משענתה היחידה של המשפחה. עם החלטת עצרת האומות המאוחדות ביום 29.11.1947 והתחלת ההתקפות הערביות, התגייסה יחד עם כל עובדי "הדסה" לשורות ה"הגנה". בימים ההם גברו ההתקפות בדרכים ועל המכוניות העולות אל הר-הצופים. הוריה הפצירו בה שתעזוב את העבודה בבית-החולים מחמת הסכנה. "מחובת כל צעירה, שידה אינה אוחזת בנשק, לעזור לפצועים ולהחזירם אל המערכה" – היתה תשובתה. הדרך להר הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של 13.4.1948 יצאה שיירה להר הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. זיוה נספתה ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948). אמה של זיוה, שראתה אותה בצאתה, עמדה והסתכלה במהלך הקרב ובהשמדת השיירה שבין נוסעיה היתה גם בתה. זיוה הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה שבירושלים.