ברדה, דוד
בן ויויאן ואמיל, נולד ביום ו' בטבת תשכ"ד (22.12.1963) בקריית ים. דוד למד בבית-הספר היסודי "זבולון". אחרי-כן, הוא עשה שנה בפנימייה החקלאית על-שם מאיר שפיה, ולבסוף הלך ללמוד חשמלאות רכב בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" שבחיפה. בעת לימודיו עבד דוד במקצועו במוסך של "אגד", ורכש ניסיון ומומחיות. כדי שיוכל להשלים את לימודיו ולקבל תעודה ממשלתית, הוא ביקש לדחות את מועד גיוסו בשנה אחת, ומבוקשו ניתן לו. דוד היה תלמיד טוב, ששקד על לימודיו, והתנהגותו הייתה בלא דופי. בבית-הספר ובמקום העבודה העריכו מאוד את מקצועיותו ואת אופיו הנוח. בשעות הפנאי שלו, הרבה דוד לעסוק בספורט, ובמיוחד הצטיין בשחייה ובצלילה. שעות ארוכות הוא בילה עם חבריו על שפת הים, כשהם גולשים על הגלים, צוללים ושוחים. מילדותו נמשך דוד למוסיקה, והרבה להקשיב לתקליטים שצבר לו אחד לאחד. חוש הקצב שלו מצא את ביטויו בתיפוף. במסיבות שערכו חבריו, הוא שימש תמיד כתקליטן והיטיב לבחור שירים אהובים על הכול. הוא היה קשור מאוד למשפחתו, ובמיוחד דאג להוריו והשתדל לעזור להם ככל יכולתו. מסיבה זו אף ביקש דוד לשרת קרוב למקום מגוריו. דוד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1982, והוצב לחיל-החימוש. לאחר הטירונות הוא נשלח לאחת מיחידות החיל, ושירת בה כחשמלאי-רכב. למרות בקשתו לשרת סמוך לקריית ים, נשלח דוד עם יחידתו להשתתף בלחימה בלבנון. עד מהרה הוא התחבב על חבריו ליחידה ועל מפקדיו, שראו בו חייל מקצועי, מסור ויעיל. בסוף ינואר 1983, ביקש דוד לצאת לחופשה קצרה כדי להשתתף באזכרה לסבו, שנפטר שבוע קודם לכן. בקשתו נענתה, והוא הצטרף לשיירת נגמ"שים שיצאה בשעת בוקר מוקדמת לכיוון המנחת בדמור. במעבר גלרי סמען נתקלו היוצאים במארב של מחבלים, ודוד נורה ונהרג במקום. ביום ט"ז בטבת תשמ"ג (30.1.1983) נפל דוד בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בצור שלום. הוא הניח אחריו הורים, ארבע אחיות ושני אחים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון: "דוד נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה חייל מצוין, איש מקצוע מעולה ומסור. חרוץ וחביב על הסובבים אותו". להנצחת שמו תרמה משפחתו ספרייה תורנית לבית-הכנסת "אלגריבה" שבקריית ים
