ברגמן, משה
בן פנינה ושמואל, נולד ביום י"ג בכסלו תרפ"ח (7.12.1927) בחיפה וגדל בבית שומר-מסורת ובאווירה לאומית-חלוצית. בגלל קשיים חומריים נאלץ להפסיק את לימודיו בבית-הספר העממי בגיל 13 והחל לעבוד כחניך ופקיד בחברת החשמל ועבד שם במשך שבע שנים עד התגייסותו לצבא ישראל. משה אהב ללמוד ובערבים, אחרי העבודה, התכונן לבחינות-הבגרות, שעבר בהצטיינות בהיותו בן 16 וחצי. בנוסף למד גם הנהלת-חשבונות, אנגלית וצרפתית. הממונה על עבודתו כתב עליו: "היה עליז וטוב-לב ובתור אחראי הוטלו עליו תפקידים מיוחדים, שהיה ממלא בנאמנות למופת". ניחן בחוש למוסיקה, וניגן יפה על כינור ואקורדיון. מיד עם פרוץ מלחמת-העצמאות התנדב לשירות מלא בחטיבת "כרמלי" והוצב בעמדה מסוכנת שבין הדר הכרמל לבין חיפה הערבית. באחד הימים נפצע קל בשעה שהשמיד עמדת ערבים בזרקו בה פצצה, כגמול על נפילת חברו, אך לא הסכים לעזוב את המקום. הוא השתתף בפעולות השמירה וההגנה על השכונות היהודיות הנתונות בסכנה, בחיפה ובסביבתה, ובשמירה הקשה על התחבורה, תחת העין הפקוחה והעוינת של האנגלים. חודשיים לאחר גיוסו נשלח להגנת סג'רה, ומשם – לכפר החורש. משה נשלח לקורס מ"כים שהתקיים בקיבוץ אלונים. אחרי סיימו את הקורס הדריך קבוצת טירונים בחיפה ובשעת הקרב הקשה על רמת יוחנן נשלח ולחם שם. כמה מחניכיו נפלו בקרב והוא חזר לחיפה מדוכא מאוד, אך מלא מרץ לקראת הקרבות לשחרור חיפה, שהחלו מיד אחרי הקרב ההוא. כאשר ביקשוהו בני ביתו כי יישאר עימהם לפחות בליל הסדר של פסח וינוח מעט, לא הסכים באומרו: כיצד ישאיר את אנשיו בעמדה והוא עצמו יחוג בבית? משה היה עלם גבוה, יפה-תואר וחסון, חברי ודואג לפקודיו, מלא חיבה ודאגה למשפחה, בלתי-נרתע ונועז בתפקידיו בהגנה ובצבא המשחרר. משה נפל בקרב לשחרור חיפה ביום י"ב בניסן תש"ח (21.4.1948), רגעים אחדים אחרי שטילפן לאביו וביקש ממנו להשלים עם הגורל כי היה מודע לסכנות שעמד לפניהן. משה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.