בן-שבת, אברהם
בן פרחיה ושמואל, נולד ביום י"ד במרחשוון תרפ"ג (5.11.1922) בחיפה. אביו היה חבר הוועד הפועל של קהילת חיפה, מנהל בית- ספר ומחנך ותיק, ואמו – פרחיה לבית כלפון – משפחה ותיקה ומיוחסת בארץ. הוא קיבל חינוך דתי בבית-הספר "נצח ישראל", למד בבית-הספר הריאלי בחיפה בשנים תרצ"ז-ת"ש ולאחר שקיבל תעודת-בגרות התקבל לבית-הספר החקלאי כדורי, כי אהב את הטבע ובייחוד נמשך אחרי הצומח. בשנת תש"ב סיים את בית-הספר כדורי והתגייס לצבא הבריטי, לאחד מגדודי ה"באפס" ואחר-כך עבר אל הבריגדה היהודית. אברהם לחם בחזית האיטלקית ונתפרסם כצלף מומחה עד כי מונה מטעם הצבא הבריטי למדריך טירונים. כאשר חזר מהצבא, התיישב יחד עם חבריו בוגרי בית-הספר כדורי בקיבוץ בית קשת למרגלות הר תבור, עבד והתמחה בכל ענפי המשק. הוא התחבב על הכל במצב-רוחו הטוב, במשמעתו ובדייקנותו בעבודה. בגלל מידותיו התרומיות כינוהו "האציל הספרדי" ורחשו לו כבוד. אברהם אהב לקרוא ולרכוש לו ספרים. קרא הרבה ספרי ארכיאולוגיה ובוטניקה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות הוזמן פעמים אחדות לחיפה "לצלוף" בסביבות הדר-הכרמל וגם בהתקפות על ריכוזי הכנופיות בכפר קנה ובעין מאהל. ביום ה' באדר ב' תש"ח (16.3.1948), יצא אברהם עם שבעה חברי בית קשת לסיור בסביבה. הם הותקפו ממארב על-ידי כנופיה של מאות אנשי שבט ערב א-זבח שכיתרו אותם. אחד הצליח להימלט לקיבוץ ולהזעיק תגבורת, שבעת הבחורים שנותרו לחמו בגבורה בכנופיה עד הכדור האחרון ונפלו כולם. לאחר שלושה ימים של משא ומתן מייגע הוחזרו גופותיהם. אברהם הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית קשת. כבן עשרים וחמש היה בנופלו. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות – רינה ואסתר.