בן-פורת, עמוס

בן רחל ויוסף, נולד ביום י"ד באדר א' תרפ"ט (24.2.1929) בעין חרוד, הבן השלישי של קיבוץ עין שמר, שהוריו היו ממייסדיו. את שנות הילדות בילה בחברת-הילדים של קיבוץ זה. הוא נתחנך בבית-החינוך לילדי עובדים, ואחר-כך בגימנסיה "אחד העם" בפתח תקווה המקום החדש של מגורי המשפחה. משחר ילדותו ספג בבית-הוריו אווירה חלוצית ופעילות הוריו ב"הגנה" השפיעה גם עליו. בהיותו כבן 15 הצטרף לגדנ"ע והצטיין בפעילותו ובדייקנותו. לאחר כשנתיים עבר קורס מ"כים והיה למדריך פלוגת נוער בפתח תקווה עד אפריל 1947, כששוחרר מתפקידו לזמן מסוים כדי לסיים את הכיתה השמינית ולעמוד בבחינות-הבגרות. באוגוסט של אותה שנה הצטרף לפלמ"ח יחד עם גרעין "ארז" שבקבוצת כנרת. עד מהרה רכש לו את אמונם של מפקדיו בשל היותו בעל שיקול-דעת, ביטחון עצמי וגם מהיר-החלטה בשעות הכרעה. עמוס אהב ספורט והיה שחיין מעולה. הוא ניחן בתבונת-כפיים וידיו עסקו תמיד בהצלחה ובכשרון בתיקוני מכשירים עדינים ומורכבים. רבה היתה שמחתו כשקיבל רשיון נהיגה. חבריו קראו לו אז: אבו-לייסנס (אבי רישיון). עמוס אהב אהבה עמוקה את נוף הארץ, הכיר את שביליה והירבה לשוטט בה. בסיוריו הצבאיים בגבולות סוריה ובימי הקרבות במשמר העמק ורמת יוחנן, ובקרבות עין זיתים ושפרעם – אשר שם פיקד על כיתה – מצא לו תמיד זמן להתיחד עם הטבע והנוף. מסור היה מאוד להוריו ואת שם אחותו הקטנה נשא תמיד על שפתיו. בסוף אפריל נערכה חטיבת "יפתח" לכיבוש צפת ועמוס הגיע עם גדודו לרובע היהודי בעיר. בליל 6.5.1948-5 נערכה התקפה על "המצודה" שבמרומי ההר השולט על צפת והוא עמד בראש המסתערים. "בלעדי צפת אין הגליל", היה אומר, "וצפת מוכרחה להיות שלנו". הכוח התוקף נתקל באש עזה של האויב ונאלץ לסגת. בקרב זה נפצע ומת מפצעיו ביום כ"ט בניסן תש"ח (8.5.1948). עד רגעיו האחרונים היתה הכרתו צלולה, דאג לפקודיו ושאל לשלומם מפי הרופא. עמוס הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בצפת.