בן-משה, משה

בנם-יחידם של פנינה ואלברט, נולד ביום כ"ט באב תרפ"ג (11.8.1923) בסופיה, בירת בולגריה. כבן שנתיים עלה ארצה עם הוריו. כאן סיים בית-ספר עממי ולמד את מקצוע הרפדות. בפרוץ קרבות מלחמת-העצמאות נענה עם הראשונים לצו הגיוס. אביו ניסה לשחררו, בטענה כי הוא בן יחיד וגם תומכו היחידי, אך משה סירב לעזוב את הצבא בטענו כלפי אביו: "כל אחד הוא בן יחיד ועל כל אחד לצאת לאן שיידרש". משה הוצב בחטיבת "גבעתי" והצטרף לפלוגת "שועלי שמשון". משה חלם לחזור אחרי המלחמה הביתה ולעזור לאביו להקים מחדש את המוסך שהופקע על-ידי הצבא באבו-כביר. במאמצי אביו ושלא בידיעתו הוצא מן הפלוגה הקרבית, אולם סירב לעזוב את חבריו. ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948), כשנתחדשו הקרבות לחם בנגבה ונפגע מכדור האויב בשעה שחש לעזרת חבר שנפצע, ומת. נקבר ברחובות. ביום ז' בתמוז תש"י (22.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.