בן-משה, יעקב (ג’קי)

בן יונה ויוסף, נולד ביום ה' באייר תרפ"ט (15.5.1929), בתל-אביב. למד בבית-הספר למסחר והיה חבר בהסתדרות "הנוער העובד". אחרי המאסרים של "השבת השחורה" (29.6.1946) הצטרף לפלמ"ח ויצא להכשרה. היה בגבעת ברנר, בעין חרוד ובמשמר הים. השתתף בהורדת מעפילים לחוף המולדת. בהגיע אליו הידיעה על מות אביו, חזר לתל-אביב כדי לעזור לבני משפחתו ועבד בחנות של אמו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה בין הראשונים שהתייצבו להגנת גבולות עירו. כשנודע לו שאחדים מחבריו לקבוצת ההכשרה נפלו בקרבות, חזר לחטיבת "יפתח" וירד איתה לנגב. יעקב השתתף בפעולות-סיור מאחורי קווי-האויב. גדודו ביצע את המהלך הפותח של מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב – תפיסת משלטי טריז בית חנון בליל 15-16 באוקטובר 1948. מהלך זה נועד לנתק את הכוחות המצריים שמצפון לעזה ולהטעותם באשר לגזרת המאמץ העיקרי. המצרים תקפו את משלטי הטריז בעוצמה רבה. ביום י"ד בתשרי תש"ט (17.10.1948) נפצע קלות בידו, קיבל פקודה לסגת, אולם לא ציית ונשאר לטפל בחברו, הפצוע אף הוא, עד שנפל בכדורי האויב. נקבר בדורות. ביום י"ז באייר תש"י (4.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.