בן-חמו, ז’ק-יעקב

יעקב (ז'אק), בן ג'ורג'ט ושמעון, נולד ביום כ"ג בכסלו תש"ד (20.12.1943), בעיר אורן שבאלג'יר. באורן סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי, והוסיף ללמוד שנתיים בבית-ספר תיכון. כבר בילדותו השתוקק לעלות לארץ, הצטרף לתנועת "דרור – המחנות העולים" והיה חניך נלהב, מסור ומוכן תמיד לפעול ולעשות. הוא ידע כי בהצטרפו לתנועה חלוצית באלג'יר של אותם ימים הוא נוטל על עצמו גם סיכון פיזי, אך היה מוכן לכך. בהיותו בן שש-עשרה הצטרף לגרעין "במחתרת" ועמו עבר לצרפת, לתקופה של הכשרה בעיר ז'ינו. למרות שהיה הצעיר בחבורה שהכשירה עצמה לחיי קיבוץ בישראל, היה עובד חרוץ, איש חברה עליז. רוחו לא נפלה עליו מעולם, למרות שהצטער מאוד על שמשפחתו לא ניאותה לעלות אתו ארצה. בשנת תש"ך, לאחר שעשה חצי שנה בהכשרה, עלה הגרעין ארצה והצטרף לקיבוץ בית-אורן. בקיבוץ נכנס יעקב לעבודה ברפת ועשה מלאכתו בנאמנות ובהקפדה. כל-כך היה מסור לעבודה, עד שכשהגיעה שעתה של אחת המבכירות להמליט, ישן כל הלילה ברפת כדי לדאוג לה. יעקב גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1962 והתנדב לשרת בנח"ל עם שאר חבריו לגרעין. לאחר הטירונות יצא לתקופת הכשרה חקלאית בקיבוץ גשר. בהמשך המסלול הצבאי הגיע אל הנח"ל המוצנח וענד על חזהו בגאווה "כנפי צנחן" מוכספות. יעקב היה חייל מסור לתפקידו, מתמיד בכל משימה שנטל על עצמו ודואג למלא תפקידיו כהלכה. במחצית אפריל 1965 שוחרר יעקב מהשירות הסדיר וחזר לקיבוץ בית-אורן. ואז החלה תקופת ההתלבטויות והלבטים. הוא ניסה לשלב חיי קיבוץ על החובה לכלל שבו עם רצונותיו האישיים – להיות אדם חופשי. בשעות הפנאי הרבה לקרוא וללמוד – בעיקר מתוך ספרי רפואה שרכש. הוא הפך את חדרו למעבדת ניסיונות. "אולי חלם להיות פעם רופא", כתב חברו לגרעין. אולם על הכל העיבה העובדה שהמשפחה, שכה אהב והיה קשור אליה בכל נימי נפשו הרגישה, נשארה הרחק בגולה. הוא נטל חופשה מהקיבוץ ויצא אל מקום מושבה כדי לשכנע את בני משפחתו לעלות ארצה. למרות שחזר ארצה בלב שבור על שלא הצליח במשימה, לא שכח איש מחבריו הרבים במשק והביא לכולם מתנות. מצוקותיו האישיות גברו והוא החליט לנסות דרך חיים חדשה – מחוץ לקיבוץ. יעקב עבר לדימונה והחל לעבוד במפעל הפוספטים באורון. הוא רכש דירה, שהייתה כמובן פתוחה לכל ידיד וחבר, גם לביקור קצר וגם לשהייה ארוכה יותר. בשנת 1967 השתתף במלחמת ששת-הימים ולחם בשורות חטיבת הצנחנים ששחררה את ירושלים והוענק לו "אות מלחמת ששת-הימים". יעקב יצא לקורס חשמלאות של משרד העבודה וסיימו בהצלחה. הוא הפך לקבלן עצמאי לעבודות חשמל, קיבל לביצוע פרויקטים גדולים ומסובכים והוציא מתחת ידו עבודה טובה ומשביעת-רצון. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים עשה יעקב בצרפת בביקור משפחתי. במטוס הראשון חזר ארצה והתייצב מיד בחטיבה, עוד בטרם הלך לביתו להיפרד מידידיו. עם החטיבה לחם בקרבות הבלימה והפריצה העקובים מדם נגד המצרים. ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973), כרבע שעה לפני היכנס הפסקת האש לתוקפה, נפגע יעקב בהפגזה עזה דרומית לאיסמעיליה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי על הר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. דברי הערכה לדרך חייו ולמעשיו התפרסמו בספר "אבירי הלב", שהוציאה לאור חטיבת הצנחנים, ומתוארת בו דרך הקרבות שעברה עד לצליחת תעלת סואץ וכיבוש המובלעת בגדתה המערבית