בן ריקה וצבי. נולד ביום כ"ח בניסן תשכ"ז (8.5.1967) בבאר שבע. ילד חמודות היה, תכול עיניים וזהוב שיער, משאת נפשה של כל אם. כבר בילדותו ניכרו בו תכונות הרצינות והאחריות, כשהגן וסוכך על אחותו, ציפורה, מפני ילדים גדולים ממנו. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי ממלכתי 'הנשיא' בירוחם והמשיכם בחטיבת-הביניים 'זינמן' בדימונה. משיכתו ליופי ואסתטיקה נתנה אותותיה בנפשו הרגישה. אילן גילה נטיות אמנותיות – כשרון בציור ובפיסול. ציוריו מפארים עד היום את פרוזדורי בית-הספר ואת החדרים בביתו. עבור פסל שפיסל ואשר הוצג בטקס סיום שנת הלימודים זכה לתשבחות רבות ממוריו, שהעריכוהו כ"בעל ביטחון עצמי מעולה, דבר המאפשר לו להיות בולט בחברה מבלי להיות מנהיג. מכיר בערך עצמו, והתנהגותו מושלמת". את לימודיו סיים במגמה הריאלית בבית-הספר התיכון מקיף ו' בבאר שבע. הוא היה תלמיד שקדן ויסודי, שהצטיין בתחום הריאלי, ושאף ללמוד הנדסת חומרים לאחר שירותו הצבאי. במקביל ללימודיו עסק בספורט, פיתח כושר גופני מעולה, ובשעותיו הפנויות שיחק טניס וכדורסל. אילן, בחור שליו ונוח-מזג שחיוך תמידי נסוך על פניו, היה מקובל מאוד בקרב חבריו, אשר אהבוהו ושמרו עימו על קשרים חמים, אינטנסיביים וממושכים. בשלהי יולי 1985 גויס לשירות חובה בצה"ל. במשך שנה ויותר עבר קורסים שונים, לרבות קורס קצינים. מפקדיו העריכוהו כ"קצין טוב מאוד וממושמע המבצע משימותיו בצורה טובה, פעיל ובעל יכולת גבוהה, מקצועי מאוד, בעל יוזמה, משקיע ובעל כושר פיקודי וניהולי גבוה". מפקדיו, שעמדו על תכונותיו הטובות, הטילו עליו תפקידים שדרשו אחריות, התמדה, כושר ביצוע ואלתור, ואילן עמד בהם בהצלחה. פקודיו ראו בו מפקד אהוד וסמכותי. כשעמדה בפניו הבחירה בין תפקיד בעורף לבין תפקיד בשטח, בחר לשרת בגבול הצפון כקצין אג"ם-מבצעים של התותחנים. אילן סייר ביחידות הפרושות לאורך הקו ועשה לילות כימים כדי למלא את משימותיו בהצלחה. מעולם לא התלונן, ולא סיפר להוריו על סיוריו מעבר לגבול, וזאת כדי לא להדאיגם. היה מקור גאווה וערגה למשפחתו. שמחת החיים שבו הדביקה את כל מי שבא עימו במגע. בשעות הספורות שבהן שהה בביתו, עזר בתיקונים השוטפים, טיפח את גינת הנוי של ביתו, פרט על גיטרה וניגן באורגן שבחדרו. בשלהי יולי 1988 הצטרף לשורות צבא הקבע. ביום ח' בחשוון תשמ"ט (19.10.1988) נפל אילן בקרב בדרום לבנון. בעת שהיה בסיור מבצעי, התקרבה אל שיירת הג'יפים, שחנתה בצד הדרך, מכונית תופת נהוגה בידי מתאבד שיעי. בפיצוץ העז, נפגע אילן והועבר לטיפול בבית-החולים רמב"ם אך כעבור שעתיים מת מפצעיו. בן עשרים-ואחת היה בנופלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן. ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע עץ לזכרו באחד מיערות קק"ל. שר הביטחון כתב במכתב תנחומים למשפחה: "סרן אילן היה קצין מוכשר, בעל כושר אלתור ויכולת גבוהה בביצוע משימתו. אילן דאג לפקודיו והקרין ביטחון על הסובבים אותו…" מדבריו של הרמטכ"ל: "סרן אילן שירת בשירות הקבע בצה"ל. הוא ראה את שירותו כשליחות ונשאה במסירות ובאהבה, נכון ומסור תמיד, הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח כוחו כאשר טובת המדינה לנגד עיניו… בנופלו הקריב את חייו במערכה הגדולה והארוכה למען חירות ישראל…" ומדברי מפקדו הישיר – "… אילן היה קצין מקצועי, מוכשר מאוד ואמיץ, ידע והתמודד בצורה נבונה מול כל משימה שהוטלה עליו. הסתדר עם כולם. העבודה לא הרתיעה אותו. בכל מקום שפעל, הקרין ביטחון לסובבים אותו. אילן היה קצין אהוב על חייליו ומפקדיו". חיילי ומפקדי יחידתו החליטו להסב את שם סוללת התותחים שבה שירת ל"אילן". מספר מפקד הסוללה: "קשה לנו להאמין שאילן איננו עוד בינינו. הפנים עם החיוך הנצחי שלו, עדיין עומדות לנגד עיני. המיזוג היפה של הומור, צחוק ושמחת חיים, יחד עם רצינות ועבודה קשה, זה מה שייחד אותו כל-כך וגרם לכל מי שעבד איתו והכיר אותו לאהוב ולכבד אותו. אילן הטביע את חותמו בסוללה".
