בלחסן, יעקב

בן ברכה וריימונד. יעקב נולד ביום כ"ד בשבט תשכ"ג (18.2.1963). היה בן בכור להוריו, אחריו נולדו איריס, חיים, עמליה וגלעד. הוא גדל בתל אביב, למד בבית הספר היסודי "אחד העם" ובתיכון "שבח" בעירו, במגמת נגרות. מגיל צעיר אפיינו את יעקב שמחת חיים, מלווה בבגרות נפשית, רצינות והתמדה. היה בוגר לגילו, והרגיש אחריות כלפי אחיו הקטנים – עזר להוריו להאכיל אותם, להלביש אותם, הקפיד לאחוז בידיהם בעת שהלכו ברחוב. בבית הספר ובבית התגלה יעקב כבעל ידי זהב, ניחן בכישרון ליצור ואף לתקן חפצים מקולקלים, אם זה אופניים ואם טייפ או ברז. הוא הירבה לשמח את אחיו בדברים שהמציא ובנה. בתום לימודיו התיכוניים התגייס יעקב לצה"ל, ביקש לשרת כחייל קרבי ושירת שירות מלא כטנקיסט. הוא לחם במלחמת לבנון, וזכה למספר עיטורים על אומץ ליבו וגבורתו. לאחר שחרורו החליט יעקב ללכת בעקבות אביו, וביקש להצטרף לשירות בתי הסוהר. בשאלון המועמדות לגיוס כתב כי הוא מבקש להתקבל לעבודה כסוהר מכיוון שזו עבודה עם אתגר ופעילות מגוונת, כפי שהורגל במהלך שירותו הצבאי. יעקב התגייס לשב"ס, וביוני 1985 סיים קורס סוהרים. מתחילת עבודתו היה מקובל מאוד על עמיתיו, היה ידוע כסוהר שמרגע הגיעו למשמרת העבודה היא כל עולמו, שאפשר לסמוך על ביצועיו ועל אחריותו להשלמת כל משימה שהוטלה עליו. יעקב ביצע את המטלות באופן יסודי ומדויק, גילה בקיאות בנהלים ובפקודות. התגלה כאדם בעל יכולת חשיבה גבוהה, שעומד יפה בלחצים, מיטיב לקבל החלטות, עובד על פי סדר עדיפויות, מבדיל בין עיקר וטפל – סוהר מקצועי ביותר, כך נכתב בחוות הדעת עליו. בנובמבר 1987 הועלה לדרגת סמל. בהמלצה לקבלת הדרגה נכתב על יעקב – אמין, מבצע תפקידו על הצד הטוב ביותר, עוזר לאחרים. יעקב נשלח לקורס מש"קים ועמד בו בהצלחה. בהמשך עבר בהצלחה קורס נגדים. יעקב נשא לאישה את אילנה, ובני הזוג הקימו את ביתם בקריית מלאכי. ביולי 1988 נולד הבן אביחי, אחריו נולדו אביב, ליאור ואלמוג. יעקב, איש עניו וצנוע, אהב את משפחתו יותר מכל, והקדיש לילדיו את מיטב זמנו ומרצו. ביום א' בתמוז תשס"ד (20.6.2004) נפטר רב-סמל מתקדם יעקב בעת שירותו. בן ארבעים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקריית מלאכי. הותיר אישה וארבעה ילדים. "יעקב האח הגדול שלנו", כתבו אחיו, "הערצנו אותו כי הוא היה מוכשר מאוד, בוגר מאוד, רציני, מסור, אוהב ומעל לכול אמיץ לב… אח מיוחד במינו, ליבו רחב ונשמתו טובת לב, חייכנית, שמחה ומאושרת… יעקב אהוב שלנו. משען ומעוז היית לנו בחייך, ובמותך נפלנו לבור שחור ועמוק. הדרך ארוכה, לא נגמרת, היום מתרחק עם השנים. גם אם עכשיו אתה במקום אחר, אין עוד כמוך בחיים. אוהבים, מתגעגעים ועצובים לנצח"