בלוין, יוסף

בן שרה-לאה ואברהם-יצחק. נולד בשנת 1898 בברוסוב שברוסיה הלבנה. בשנת 1914, כשהיה בן 16, עלה לארץ-ישראל כחלוץ, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש למצרים על-ידי השלטון התורכי כשאר הנתינים הזרים. בשנת 1917 התנדב לגדוד העברי ושירת בו כמכונאי. לאחר ששוחרר עבד בחברת פיק"א כנהגו של המנהל. יוסף התגייס לשורות ה"הגנה" עם הקמתה ונסיעותיו הרבות בשנת 1921 נוצלו להעברת נשק לישובים בגליל העליון ובעיקר לתל-חי. גם במאורעות תרפ"ט היה איש "הגנה" פעיל. הוא עבד גם כטרקטוריסט בסג'רה, בכפר תבור ובבנימינה ואף ב"טחנות הגדולות" בחיפה. את הוריו ושתי אחיותיו העלה ב-1925 ארצה, ואת משפחתו שלו הקים עם יהודית לבית שפירא. בשנת 1936 ירד עם המשפחה לצרפת, אך כעבור שנתיים חזר, ועבד בחברת האשלג בצפון ים המלח ואחרי כן כנהג בחברת "הובלת משא" בירושלים. ביום ז' בכסלו תרצ"ט (30.11.1938), בתקופת המאורעות, היה בדרכו לירושלים, וליד רמלה כאשר ירד לתקן תקר במשאיתו נורה מן המארב על ידי ערבים ונהרג. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק. הניח אשה ושלושה בנים, אם ושלוש אחיות. בנו, אבנר, נפל בקרית ענבים במלחמת העצמאות. לזכרו של יוסף פורסמה רשימה במדור "לזכר נעדרים" בעתון "דבר".