בועז (בעיבע), אבינועם

בן שמעון ורחל. נולד ביום י"ט באדר תש"ב (8.3.1942) בתל אביב ולמד בבית הספר היסודי "גאולה". בנעוריו התעניין מאוד בספורט, ובמיוחד בכדורגל ובכדורסל, והשתתף בכמה משחקים. בשעות הפנאי אהב לקרוא ספרי היסטוריה. הוא היה אהוב על כל חבריו מפני שהיה מוכן תמיד לעזור לכל נזקק בכל יכולתו. הוא היה עליז וידע להשרות עליצות ושמחת חיים בכל אשר הלך. הוא שפע מרץ ופעלתנות והיה הכוח המניע בכל פעילות חברתית. אבינועם היה בן מסור למשפחתו וחבר טוב ונאמן לחבריו ולכל אדם שהכיר. אבינועם גויס לצה"ל בפברואר 1960 והוצב לחיל השריון. הוא שירת בנאמנות ובנכונות לפעול והצטיין כחייל טוב וכלוחם מעולה. אחרי שהשתחרר מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. מעולם לא התחמק ממילוי תפקידו ולא פעם, בשעת מחלה, טען כי שם, במחיצת חבריו העוסקים בהגנת המולדת, יבואו לו המרפא והמנוחה. בשמחה ובנכונות היה יוצא ליחידתו לשרת במילואים. לאמו, שביקשה ממנו לדחות את היציאה למילואים בשעה שסבל כאבי גב, השיב "בכל הדורות נטבח עמנו; עכשיו אנו חומת הברזל ואנו נגן על המולדת בגופנו". בצאתו לתקופות שירות היה שמח וידע שלווה בנפשו, כי לפני היציאה השלים את כל חובותיו ומילא את התחייבויותיו לאנשים שבא עמם במגע. ביחוד גדלה אהבתו לבנו יחידו ואף במכתבו האחרון ביקש מבני משפחתו שידאגו לילדו יחידו וימלאו את כל צרכיו. בסוף נובמבר 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום כ"ז בכסלו תש"ל (7.12.1969), נפל בהפגזת האויב באזור תעלת סואץ והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. הניח בן. מפקד יחידתו כתב להוריו מכתב תנחומים בשם חבריו ובשמו הוא, ובו סיפר כי בועז היה אחד החיילים הטובים ביחידה ומילא כל תפקיד שהוטל עליו באחריות ובמסירות ובנפלו הצטרף לשורה ארוכה של החיילים שנפלו על משמר המדינה. בסיום מכתבו כתב לאמור: "אנו חבריו נזכור אותו ונמשיך במשימה עד בוא השלום, שכולנו מייחלים לו".