באנוז (בן-עוזי), יעקב

בן רפאל ותמר. נולד בשנת תש"ג (1943) במרוקו. למד בבית-ספר יסודי במרוקו עד שנת תשט"ז (1956), ובשנה זו עלתה משפחתו ארצה. הוא השלים את לימודיו בבית-הספר 'פילדלפיה' שבנהריה. בגיל שש-עשרה וחצי הצטרף לשורות הגדנ"ע. יעקב גויס לצה"ל בסוף יולי 1961 והוצב לחיל-הנח"ל. לקראת תום שירותו הצבאי עבר קורס בחיל-ההנדסה והוכשר למקצוע 'פלס'. לאחר ששוחרר התחיל לעבוד בצי הסוחר, ובאניותיו הפליג עד שנת 1966, ומאז עבד במספנות ישראל. לאחר שעזב את הצי, חזר לשרת שירות-מילואים בחיל-ההנדסה. במרס 1978 נקרא לשירות- מילואים פעיל – ולא שב עוד. ביום כ"ז באדר ב' תשל"ח (5.4.1978) נפל במילוי תפקידו בהיתקלות עם מחבלים באזור הליטני שבלבנון. המחבלים החזירו את גופתו, והיא הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבחיפה, ביום 23.8.1982. השאיר אחריו אישה – חיה – וארבעה ילדים: מיכאל, משה, צבי, לבנה והורים. אשתו תרמה לזכרו של יעקב פרוכת וכיסוי-תיבה לבית-כנסת בעכו, וכן כיסא אליהו-הנביא וזוג פמוטות על שמו. כן תרמה לזכרו ספר-תורה שנמצא במחנה צבאי. הוריו הנציחו את זכרו בהקמת ספרייה תורנית בבית-הכנסת 'קרית שלום' שבעכו.