אשר, רוני

בן סניורה ורוברט, נולד ביום ח' באלול תשט"ו (26.8.1955) ביפו. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "א"ד גורדון" בבת-ים, ואחר-כך המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון עירוני ז' ביפו. הוא היה תלמיד טוב, שקדן וצמא דעת, וזכה לציונים טובים ולהערכת מוריו ומחנכיו. כשלמד בבית-הספר התיכון, הצטרף רוני לגדנ"ע והשתתף בפעילויותיו השונות. כמו כן, הוא יצא למחנות אימונים ושירות לאומי בקיבוצים. רוני היה בן משפחה מסור וחם, ואהב לעזור בבית. בעתות הפנאי שלו הוא הרבה לעזור לאמו, כדי להקל עליה את עול אחזקת הבית. כחבר, הצטיין רוני באופי נוח, היה נעים הליכות ועדין ביחסו לבריות. מעולם הוא לא פגע באיש ותמיד רחש כבוד לזולת. הוא היה מקובל ואהוב על חבריו, גם בזכות נכונותו לעזור בכל אשר יכול. לפיכך היה רוני גם פעיל בארגון "פרח", והשתתף בפרוייקט של עזרה לתלמידים המתקשים בלימוד עקב תנאים סוציאליים ירודים. חלק מעבודתו ב"פרח" הוא עשה בהתנדבות. רוני אהב להאזין למוסיקה, ובעיקר הרבה לשמוע מוסיקה קלסית, וגם אהב מאוד לקרוא ספרים. ספרייתו העשירה הכילה ספרים בנושאים שונים, מספרות יפה ועד ספרי הגות, פילוסופיה והיסטוריה. הוא עצמו משך בעט סופרים ובעתות הפנאי שלו, כתב שירים, סיפורים קצרים ודברי הגות. רוני גויס לצה"ל בנובמבר 1973 והוצב בחיל-הרפואה. לאחר הטירונות הוא השתלם בקורס, והיה לחובש קרבי. הוא נשלח לחטיבת שריון בסיני, ועשה בה תקופה ארוכה. הוא היה חייל טוב. בזכות מסירותו ודרך טיפולו האנושית והחמה בחיילים שביחידתו, הוטל עליו תפקיד חובש בכיר ואחראי על המרפאה. הוצע לו גם לחתום על שירות קבע ולהקים מרפאת שדה. אך רוני החליט להשתחרר מהשירות הסדיר ולהמשיך בלימודים גבוהים. במכתב הערכה, כתב מפקדו: "…לא מצאתי הרבה אנשים בצבא, שאיתם יכולתי לשבת ולשוחח על בעיות של אחרים מתוך כנות מלאה כזו, ומתוך רצון כה רב לעזור ולהתחשב. בטוחני, כי החיילים וחובשי הגדוד ידעו להעריך טיפול נפלא זה לא פחות ממני. ובוודאי חשת זאת אף אתה. ישבתי פעם במרפאה והתרגשתי למראה הטיפול המסור ומלא היחס שהענקת לכל חייל וחייל בלא שום הבדל ולדוגמה האישית שנתת בכל רגע. אינני חושב שמרפאה טובה מצטיינת במצאי מושלם השווה לתקנים. ברור לי כי הטיפול והיחס, הכוננות המבצעית, הניקיון והשמירה על סדר וארגון, הם הקריטריונים היותר נכונים לבחינת רמת מרפאה… לא אגזים אם אגלה לך שתמיד ידעתי כי המקום הראשון לפי הקריטריונים העומדים כראשונים בעיני שמור לך. הרגשתי, ואני מרגיש אף עתה, שאם היום יפרצו קרבות ויפלו פצועים, אצלך ובתאג"ד שהקמת וארגנת, יקבלו את הטיפול המרבי והיחס המתאים…". רוני שוחרר מהשירות הסדיר והחל ללמוד באוניברסיטת תל-אביב בפקולטה למדעי הרוח. הוא פגש בתיירת צעירה ששהתה בארץ, נרקמה ביניהם אהבה והם נישאו. למרבה הצער, נישואין אלה לא עלו יפה ולאחר שנפרדו זה מזו, השקיע רוני את מיטב זמנו ומרצו בלימודים. ב-10.3.1985 נקרא רוני לשירות מילואים. הוא התייצב ביחידתו ונשלח ללבנון. ביום כ' באדר תשמ"ה (13.3.1985) נפל רוני בעת שירותו במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. הוא השאיר אחריו הורים ואח. משפחתו תרמה את כל ספריו לספריית העיון העירונית בבת-ים