אליעזר, סיילס-תמיר

תמיר, בן ננסי ואברהם, נולד ביום כ"ח באלול תשי"ג (8.9.1953) בבאר-יעקב. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם קרון בראשון-לציון ובבית-הספר התיכון "חשמונאים" בבת-ים. תמיר היה תלמיד מצטיין, ברוך כשרונות בתחומים העיוניים והריאליים ואף בתחום הספורט עשה חיל רב. בבית הספר נמנה עם חברי החוג הדרמטי, השתתף בהצגות רבות, ולרוב שיחק בתפקידים הראשיים. הוא היה חבר בתנועת בית"ר וברבות הימים היה למדריך, אהוב וחביב על חניכיו הרבים. מטעם בית ספרו נשלח עם משלחת הנוער, שיצאה לייצג את ישראל באירופה, וחזר מסיורו זה גדוש רשמים וחוויות. חברו אמר עליו: "כל שניתן לומר עליו, ניתן להתמצות בשתי מילים – 'מסירות והקרבה'. הוא היה מוכן לעזור לכל אדם, בכל מצב. הייתה לו ראייה מפוכחת כשל מבוגר, אך תמיד חיפש את השלמות ואת הצדק. פיעמה בו תחושת אחריות רבה, וכל שהחל לעשות לא פסק מעשותו עד שהשלימו". תמיר גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1971. תחילה הוצב לחטיבת "גולני" ואחרי-כן לחיל הרפואה, ובמסגרתו השתלם בקורס לחובשים קרביים. הוא היה חייל טוב, אהוב על מפקדיו ואהוד על חבריו. חברו מתקופה זו מספר עליו: "במסעות תמיד היה מסייע לנחשלים. כשטיפל בפצועים עבד במהירות, בשקדנות ובזריזות, שהייתה בניגוד גמור לממדי גופו הגדולים ולידיו הגדולות". על שירותו כחייל סדיר הוענק לו "אות השירות המבצעי". באחד משיריו, "תפילה" שמו, כתב תמיר: "אלוהים /רצינו שתרד מדי פעם למטה, / לחוש בניכור, בקרירות שבלב / בחוד המתכת המאיים לפרוע, / בנפץ האדיר שעוד רגע יבקע. / רצינו שתראה גם את אמא / מעלעת דמעות בגרונה, / וזה הילד הקט ששאל אך 'למה?' – והעולם כולו שותק מאין מענה. / קצנו בכל אלה, אלוה, / אין עמנו כוח להכיל זאת יותר. / ידענו כולנו כי עצמת מגבוה / אך מעולם לא ידענו כי עצמת מהביט… / אלוהים, / עשה שזה ייגמר…!" כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה תמיר בביתו ומיד חש להצטרף לחבריו ברמת-הגולן. ימים ולילות טיפל בפצועים ללא ליאות ובתושייה רבה. באחד מימי הקרבות אסף פצוע סורי ואף בו טיפל במסירות רבה. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), נמנה עם חיילי כוח שהתרכז בתל-שמס לצאת לפעולה מעבר לקווי האויב. לפתע נתכה עליהם אש ארטילרית ותמיר נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, שני אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "תמיר ז"ל ביצע את תפקידו כחובש פלוגתי בצורה מושלמת ומופתית, באומץ לב, במסירות ובנאמנות. הוא היה חובש טוב ואהוד על הכול". גדוד "גדעון" הוציא לאור חוברת לזכר חלליו שנפלו במלחמה ותמיר בתוכם; בית-הספר על-שם אהרון קרון בראשון-לציון, הקים אנדרטה לזכר בוגריו שנפלו במלחמת יום-הכיפורים וגם הקים ספרייה לזכר תמיר.