אלבז, שמואל
שמואל, בן סיטי ופנחס נולד ביום י"ג באדר תש"י (2.2.1950) בספרו שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1964. הוא למד בבית-הספר היסודי "אליאנס" במרוקו, ובישראל נאלץ לוותר על המשך הלימודים והחליט לצאת לעבוד, כדי לסייע בפרנסת המשפחה. לפיכך עבד כמסגר עד שהגיע מועד גיוסו לצה"ל. שמואל היה נער טוב-לב, עליז ואופטימי. הוא רכש לו חברים רבים וכולם חיבבוהו בשל אופיו הטוב והנוח. בן מסור היה להוריו ודואג למשפחתו. שמואל גויס לצה"ל בראשית פברואר 1968 והוצב לחיל ההנדסה. הוא התנדב לשרת באחת היחידות המובחרות של החיל, שעשתה רבות בבניית המעוזים לאורך תעלת סואץ. הוא היה גאה במדים ובסמל של היחידה וכשהגיע תורו לעזוב את קו התעלה, ביקש להישאר שם עד לסיום שירותו בצה"ל. הוא היה חייל מעולה, אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמא לחבריו ליחידה בצייתנותו ובהקפדתו על מילוי המשימות שהוטלו עליו. בתקופת שירותו בצה"ל השתדל שלא להדאיג את הוריו, הרבה לבקר בבית בחופשות ושמר על קשר מכתבים עם בני משפחתו. מעולם לא התלונן על הקשיים שבחיי הצבא ונהג לחזור ולומר לחבריו כי "מצא את מקומו" בצה"ל. בתום תקופת שירות החובה השתחרר והחל ללמוד בקורס מקצועי של משרד העבודה. הוא סיים את הלימודים בהצלחה והתקבל לעבודה במפעל לעיבוד שבבי. חבריו לעבודה ספרו עליו כי היה פועל חרוץ ומסור וכי מילא את תפקידו לשביעות רצונם של הממונים עליו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הצטרף אל אנשי יחידת המילואים שלו ולחם בחזית סיני. ביום 29.10.1973 נפצע קשה בהתפוצצות מוקש ימי באזור האגם המר. בבית-החולים נלחם על חייו שלושה ימים תמימים, אך כל מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו וביום ז' בחשוון תשל"ד (2.11.1973), נפטר מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם שמואל שירת בגדוד הנדסה משוריין במסירות ובהוקרה. היה מהמצטיינים בפלוגתו, אהוד וידיד לכל חבריו ביחידה. דמותו משמשת דוגמא ומופת ותהיה חרוטה בכל מעשי גדודנו ומבצעיו".