אלבז, אהרן

בן פרחה ושלמה, נולד ביום י"ב בטבת תרפ"ד (20.12.1923) במקנס שבמרוקו למשפחה שומרת דת ואמידה. הוא קיבל חינוך דתי עברי וקנה לו השכלה תיכונית והשתלמות מקצועית כשרברב. מתוך שאיפה ציונית עלה ארצה ב-1946, הצטרף לקיבוץ בית השיטה, והחל לעבוד במשק ויחד עם זאת הצטרף לפלמ"ח ועבר אימונים. הוא ראה את האימונים והעבודה במשק כהכשרה להחייאת שממות הארץ ולהגנה עליה. אהרן נשא באהבה את קשיי העבודה בכל ענפי המשק. הסתגל מהר לשפה העברית והשתדל לחדור לבעיות החברתיות והרוחניות של הוותיקים. בגלל השקפותיו הדתיות עבר לקיבוץ בארות יצחק של "הפועל המזרחי", פרש ממנו והחל לעבוד כפועל חקלאי בכפר סבא. לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, הכריז בשמחה: "באתי על שכרי", כי את שאיפת האומה לעצמאות ראה כשאיפתו האישית. כשהתנדב ב-2.2.1948 העלים מהרופאים את ראייתו הלקויה והכריז: "אני מתגייס לשירות מלא עד הניצחון!" זכר איבת הערבים ליהודים במרוקו, הדיכוי הבריטי בארץ ופגיעות-הרצח של הערבים ביישוב – הלהיבוהו לנקום את נקמת האומה. אהרן שירת בחטיבת "כרמלי", השתתף בקרבות על עכו, שחרור נהריה, א-זיב, כברי, יחיעם ועוד. כשהועבר לחזית ג'נין אמר לחבריו: "נביא את מהלומותינו הקשות לשערי האויב, לביתו פנימה". לאחר בלימת הפלישה בעמק הירדן נטלו כוחותינו את היוזמה ותקפו באזור הגלבוע. לאחר שנתפסה אחיזה ברכס הגלבוע תקפה חטיבת "כרמלי" בליל 2-3 ביוני את ג'נין וכבשה את המשלטים החולשים על העיר. הצבא העיראקי, שעבר לשומרון לאחר כישלונו בעמק הירדן, ריכז כוחותיו ותקף נגד ובלחץ התקפה זו נאלצו כוחותינו לסגת. בקרב זה נפל ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948). משפחתו עלתה לארץ כשלושה חודשים אחרי מותו. ביום כ' באב תש"י (3.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.