אייש, חופית

בת רות ומיכאל. נולדה ביום כ"ג בשבט תשל"ו (25.1.1976) בעפולה, בת שנייה למשפחה בת ארבעה ילדים. חופית התחילה את לימודיה בבית-הספר היסודי "אלון יזרעאל" בעפולה, ולאחר שעברה המשפחה ליבנה, המשיכה בבית-הספר היסודי "בן גוריון" ביבנה וסיימה בבית-הספר היסודי "הראל" באשדוד. בעיר זו המשיכה את לימודי חטיבת הביניים והתיכון ב"מקיף ה'". מילדותה, בלטה חופית בפעילות חברתית וקהילתית ענפה, לפעמים גם על חשבון ההשקעה בלימודים. לאחר קורס מד"צים (מדריכי נוער צעירים) הדריכה בתנועת נוער. פעמיים זכתה בפרס ראשון, בתחרות נואמים צעירים מטעם מועדון "רוטרי" באשדוד, ובכיתות י"א-י"ב היתה יו"ר מועצת התלמידים בבית ספרה. הרבתה לטייל ולבלות עם חבריה, והיתה גורם מרכזי באירועים חברתיים. למרות פעילותה החברתית הענפה הצליחה, להפתעת מוריה, להשיג ציונים טובים במבחנים. בגיל שש עשרה הכירה את החבר שלה, יניב, ומאז לא נפרדו. הם תכננו להינשא, ואף קבעו תאריך לחתונה, לאחר השחרור. ביולי 1994 התגייסה חופית לצה"ל, ולאחר הטירונות הועברה לפיקוד דרום, שם הוצבה כפקידה. בהמשך, שימשה כפקידת לשכה של מפקד האוגדה, נטלה על עצמה סמכויות ומטלות של קצינה, ומילאה את תפקידה במסירות ובאחריות. לקראת סוף שירותה, על פי בקשתה, שירתה כפקידת קצין אגף מבצעים. היא מצאה עניין מיוחד בתפקיד, זכתה להערכת החיילים והמפקדים כאחד. סמוך ליציאתה לחופשת שחרור, ביום ה' באדר תשנ"ו (25.2.1996), נפלה חופית בעת מילוי תפקידה, בפיגוע התאבדות של מחבל בצומת אשקלון. השאירה הורים, שתי אחיות – ימית ושחף, אח – גל וחבר – יניב. בת עשרים היתה בנופלה. לאחר מותה הועלתה לדרגת סמל. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי באשדוד. מפקדה, סגן אלוף ליאור, כתב: "חופית שאפה תמיד למצוינות ולשלמות בכל מעשיה, התגלתה כאחראית, משקיעה ויעילה. היא היתה קצינה ללא דרגות על הכתפיים, חברותית ואהודה, יפת תואר ויפת נפש. חופית היתה נכס גדול לצה"ל וליחידה כולה, ובנפילתה נפער חלל גדול בלבנו". ליאת נווה, בת דודה של חופית, כתבה עליה: "ישנם הרבה כוכבים בשמים/ אבל אחד מיוחד כפליים/ ישנם הרבה כוכבים בשמים/ אבל אחד יפה שבעתיים./ אותו כוכב מיוחד שתמיד היה מספר אחד/ לא הפסיק לנצוץ ולזהור כל הלילה/ אף פעם לא התעייף או ידיים הרים/ רצה לעשות את כל בני האדם מאושרים".