אטיאס, משה

בן גרציה ודוד, נולד ביום ד' בכסלו תשכ"ב (12.11.1961) בטירת הכרמל. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "דגניה" שבעירו, ואחר-כך המשיך וסיים שלוש שנות לימוד בבית-הספר התיכון על-שם שיפמן בטירת-הכרמל. משה החליט לצאת לעבודה כדי להתפרנס למחייתו ולא ליפול למעמסה על הוריו. הוא החל לעבוד בחשמלאות אצל קבלן בחיפה. הוא היה נער שקט, צנוע ונחבא אל הכלים, תמיד הסתפק במועט והיה מרוצה בחלקו. מנעוריו בלט משה בכשרונותיו הטכניים, בעיקר בתחום החשמל. הוא ידע לתקן מכשירים וכלים חשמליים, והיה ידוע כבעל "ידי-זהב". הכול הכירו אותו כבן משפחה חם-לב ומסור. את זמנו הפנוי הקדיש משה לעזרה בביתו, מתוך שמחה ורצון. ובכלל הוא היה אדם המוכן תמיד לעזור לזולת. חבריו הרבים ידעו שעליו הם יכולים לסמוך אם יזדקקו פעם לעזרה, ותמיד יוכלו לפנות אליו וייענו. סמוך למועד גיוסו לצה"ל, עבר משה קורס נהיגה קדם-צבאי והוכשר לשמש כנהג בצבא. הוא גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1979 והוצב בחיל-האוויר. לאחר הטירונות, נשלח משה לבסיס חיל-אוויר ושימש בו כנהג. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור. את המוטל עליו ביצע משה תמיד בדייקנות, לשביעות רצון מפקדיו. אט-אט הוא התקדם בסולם הדרגות, עבר קורסים בתחום התמחותו והיה למופת ברצינותו, ובנכונותו לתרום מזמנו וממרצו למקום עבודתו. הוא השתדל שלא להדאיג את בני משפחתו ועמד אתם בקשר קבוע. ביום ט' באלול תשמ"ב (27.8.1982) נפל משה בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הוא השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "…ביחידתנו מילא תפקידו כנהג ובתור שכזה מילא בחריצות, ביעילות ובנאמנות כל משימה או כל נסיעה ותפקיד שנשלח אליו. מעבר לתפקידו, לא חסך מעצמו זמן ועבודה ותמיד טרח לעזור לכל אחד. ברז דולף, דלת שאינה נסגרת או נפלה מציריה, תמיד נמצא משה במקום לתקן, לטפל ולסדר…"