אברמוביץ, אליהו
בן אסיא ומארק. נולד ביום א' בכסלו תרע"ט (3.12.1918) ברוסיה. לאחר שהוריו נפרדו עבר עם אמו לברלין שם למד בבית ספר יסודי ובבית ספר תיכון על שם קרל מרכס. אליהו היה תלמיד יהודי יחיד בכיתה אך על יהדותו לא ידע דבר ואת היהודים כינה ביומנו "בני עם בלתי מוצלח, בעלי אמונה תפלה והם עצמם אשמים במצבם הרע". הוא היה סוציאליסט אדוק, קיצוני בדיעותיו. עם עלות הנאצים לשלטון הורע מצבה הכלכלי של המשפחה ובהמלצתה של אמו ובדירבונה הצטרף לחברת נוער יהודי שהיתה אמורה לצאת להכשרה חקלאית בדנמרק. בסופו של דבר סירבו השלטונות הגרמניים לתת לחברת הנוער היתרי יציאה. כתחליף יצאה החבורה למחנה שהתקיים בחודש ספטמבר 1933 באחוזת משפחת שוקן בווינקל. התנאים במחנה היו קשים וחסרו בו התנאים האלמנטריים. החניכים עסקו חצי יום בעבודה חקלאית ובחצי היום הנותר למדו עברית, ידיעת הארץ והיסטוריה ישראלית וכפי שכתב אליהו ביומנו: "יש לי הרגשה שחל בי איזה שינוי. זה התחיל בערך עם סיום המחנה". בינואר 1934 עזבה חברת הנוער את גרמניה, הגיעה לארץ-ישראל והיתה לחברת הנוער הראשונה שנקלטה בארץ, בקיבוץ עין חרוד. אליהו נתערה בחברה, היה ראשון מחבריה שקרא וכתב עברית, היה מהדמויות הבולטות בה ומן הפעילים ביותר בחיי החברה. הוא נתגלה כצעיר מוכשר שהאמת והמוסר החברתי היו נר לרגליו. אליהו התעניין בנושאים שונים מבעיות חברה וערכיה, מקריאת ספרים ועד לתופעות טבע שונות. את מחשבותיו והגיגיו העלה על יומן שהחל לכתבו עוד בגרמניה – בגרמנית – והמשיך בכתיבתו בארץ – הפעם בעברית. בתום תקופת ההכשרה בעין חרוד עבר עם חבריו להתיישבות בשיך אבריק ומשם לאלונים. אליהו הצטרף ל"הגנה" ובמאורעות תרצ"ו-תרצ"ט עסק באבטחת עובדים שיצאו לעבודה במטע הקרן הקיימת בסביבות הקיבוץ. הוא ביקש וקיבל את אישור הקיבוץ לצאת להשתלמות בסמינר למורים בירושלים כדי שיוכל לתרום יותר לחיי התרבות בקיבוץ וימיו האחרונים הוקדשו להתכוננות רצינית לקראת בחינת הכניסה לסמינר. ביום כ"ב באדר תרצ"ט (13.3.1939) יצא כמאבטח שני חברים שיצאו לעבודה בנטיעת חורשה. השלושה עלו על מוקש שהוטמן בדרך. אליהו נהרג במקום והובא עם חבריו למנוחות בבית הקברות של קיבוץ אלונים. דברים לזכרו וקטעים מיומנו נמצאים ב"ספר עליית הנוער" ובחוברת "הצבי ישראל על במותיך חלל" שהוציא קיבוץ אלונים לזכר חלליו.