אבין, חנוך

בן בת-שבע וראובן, נולד ביום י' בניסן תרפ"ג (27.4.1923) בתל- אביב. סיים בית-ספר עממי ותיכוני וקורס למורי התעמלות. הוסמך להוראת המקצוע ועסק בו ברעננה, בה גדל. הצטרף ל"הגנה" בגיל 13, היה חבר בפו"ש ואחר-כך בחי"ש. עבר קורסים שונים, הדריך ופיקד ב"הגנה" ופעילותו בה היתה חשובה כל-כך, שלא הורשה להתגייס לצבא הבריטי במלחמת-העולם השנייה ונשאר לשרת כנוטר ברמת הכובש בשנים 1940-1943. ערך סיורים רבים בשליחות ה"הגנה" להכרת השטח ההררי, שבו, כמשוער, ייערך האויב לפעולות נגד היישוב. באחד הסיורים, באייר תש"ג, נפל בידי כנופיה ערבית יחד עם ארבעה חברים, כולם בלתי- מזוינים. אנשי הכנופיה שדדו את נעליהם, החזיקום במערה אסורים בחבלים, ירו בהם, רצחו אחד מהם (אברהם ישראלי ז"ל) ואותו פצעו בראשו. בלילה נחלץ מחבליו, התיר את חבריו והם נמלטו. על אף היותו פצוע נשא על גבו את אחד מחבריו, שלא יכול ללכת יחף על הקרקע הסלעית. אחרי יומיים של נדודים הגיעו למשטרת שכם ומשם שב לרעננה. מאז כונה בפי חבריו "הגיבור משכם". בפברואר 1948 עמד להישלח לקורס ממושך לפני כניסתו לשירות מלא וקיבל ארכה קצרה משום שאישתו עמדה ללדת. משפתחו כנופיות קאוקג'י בהתקפה עזה על מגדיאל הוזעק לכוחות המגינים. בקרב-הלילה פיקד על כיתה, הזיז עמדתו קדימה בשדות הכפר ביר עדס ותקף את האויב ברימונים. ערביי ביר עדס וכוחות "צבא ההצלה" של קאוקג'י נהגו ליזום התקפות ירי על מגדיאל ואף לחדור לשטח המושבה. באחת מהתקפות אלה הוזעק עם כוח תגבורת להדוף את ההתקפה. הוא נפגע ברסיס רימון של האויב ונפל לפנות בוקר ביום כ"ב באדר א' תש"ח (3.3.1948) הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברעננה. תאומיו נולדו שבועות אחדים אחרי מותו